הבלוג של גלריה בנימין יכיל שיחות על התערוכות שעולות בגלריה - דיאלוג בין האוצר, האמנים או אורחים.
אבל למה בכלל לדבר על אמנות?
רולן בארת הכריז כבר בשנת 1967 על "מות המחבר"- מרגע שהיצירה יוצאת לאוויר העולם, תפקידו של המחבר הסתיים, ואין צורך לעסוק בכוונותיו ורצונותיו. על עבודת אמנות לדבר בעד עצמה - דרך המפגש עם המעשה האמנותי עולים רגשות ומחשבות אצל הצופה שהם העיקר.
אז למה אנחנו רוצות לדבר על אמנות?
קודם כול, כי אמנות מעניינת אותנו ואנחנו רוצות להעמיק בה.
הכרת הרקע ליצירה מאפשרים להתקרב אליה, להתיידד איתה. הבנת המניעים ותחומי העניין של האמן ושל האוצר, מרחיבים את יכולת ההתבוננות שלנו מעבר למה שהיינו רואים בראייה "תמימה".
ישנן עבודות קונספטואליות, שאין דרך להבין אותן ללא הסבר דרך הפעולה שלהן (כמו למשל "מצר-מסר"-פעולת החלפת האדמות בין קיבוץ מסר והיישוב הערבי מסר שלידו).
ישנן עבודות שהחומרים שמרכיבים אותן ותהליכי העבודה שיצרו אותן חשובים לא פחות מהמראה הסופי - למשל עבודות שנוצרו מגלמים של זחלי משי (מיכל בלייר), צילום דרכון של הסבא (מתי אמליח) או צילום של נוצות שמקורן בתאונות של ציפורים עם מטוסי חיל האוויר (אלה ליטביץ'). עבודתיה של טרין סיימון הן כולן סיפור יצירתן - כמו "ניירת וכוח ההון" שכולה צילומי סידורי פרחים שעיטרו שולחנות שעליהן נחתמו הסכמים מדיניים חשובים - כאלה שהחזיקו מעמד וכאלה שלא.
לעיתים האמן יספר על מקורות היצירה שלו - כמו אביה הארכיאולוג של דינה שנהב שהביא אותה לעסוק בפסיפס העשוי ספוג. לעיתים אירועי חיים כמו פטירה של קרוב, מניעים את היצירה לכיוון מסוים. אנחנו לא חייבים לדעת זאת כדי לראות את היצירה ולהעריך אותה, אבל הידיעה תרחיב את הראייה שלנו.
פעולת הדיאלוג הסקרן, המתעניין, שמתבצעת בכתב, היא בין השואל ובין הנשאל, אבל היא גם בין הנשאל לבין עצמו - היא מאפשרת הרהור וחקירה עצמית, העמקת החשיבה והתנסחות מדוייקת.
אני מקווה שבלוג זה יכיל שיחות שתמצאו בהן עניין.
ענבל כהן חמו
עורכת הבלוג