בליה

מעבר הזמן משנה אותנו ואת מה שמסביבנו. אנחנו חווים גדילה, תקופת בגרות ואחר כך הזדקנות. תהליכים מקבילים אפשר לראות גם בטבע - צמיחה, פריחה, ונבילה. בעולם התעשייתי התהליך המקביל הוא ייצור חפץ, שימוש בו והשלכתו לאחר שתמו חייו הבוגרים. בכל אחד מאלו, התרבות שלנו מחשיבה כיפה ביותר את התקופה האמצעית. אני מתעניינת במעגל החיים השלם של האובייקט, אך במיוחד בתקופה השלישית. יש בה יופי מיוחד, הבשלה וחיבור לעולם הסובב אותנו. המראה הפחות נוצץ מזמין התבוננות ארוכה ועמוקה יותר, צורניות מעניינת יותר ועבורי גם מפתה יותר. בתרבות היפנית יש התעמקות מיוחדת בסוג האסתטיקה הזה, הנקרא וואבי-סאבי(קורן, 2003). הוואבי-סאבי הוא מערכת פילוסופית אסתטית שלמה, העוסקת גם בערכים רוחניים וגם באיכויות חומריות.

בליה הוא מושג משלים לטבע/תרבות – כוחות הבליה הם כוחות שאת רובם נסווג כטבעיים – שמש, רוח, מים, זמן – כולם גורמים לחפצים לאבד צבע, לאבד צורה, להישבר, להתפורר. אליהם נוספים כוחות פחות טבעיים – למשל דריסה, קידוח, שטיפה – פעולות שנעשות על ידי אדם וגם הם גורמות לבליה.

הבליה נוכחת בהרבה מהדימויים שאני יוצרת - כל דבר שאני מתבוננת בו עבר בליה מסוימת, לעתים נוכחת יותר ולעתים פחות. אפשר לראות זאת בדימוי של הרצפה, המהווה שכבה באחד הדימויים המורכבים שיצרתי.

כוחות הבליה מעצבים את המציאות שאנחנו פוגשים – נוף העץ שעליו ספגו שמש, שינו צבע, נשרו בחלקם, צבע הדלת האדומה דוהה, הרצפה מקבלת מרקם מסוים.

בעבודות שכאן עשיתי פרוטאז' עם גרפיט על נייר שהונח על הרצפה במקומות שונים במשכן. האופן שבו התבלתה הרצפה וקיבלה את המרקם הנוכחי שונה מדימוי לדימוי.

הבליה קשורה לספציפיות של המקום – היא חלק ממה שאני חוקרת בתוך הווית המקום. הבליה היא מה שהופכת את המקום למה שהוא – חד פעמי וייחודי.